כלים לסטודנטים

דיאגרמה פסיכרומטרית אינטראקטיבית ומחשבון אוויר לח

הדיאגרמה הפסיכרומטרית מציגה את כל התכונות של אוויר לח על גרף אחד. מצביעים על נקודה בדיאגרמה, או מכניסים טמפרטורה ולחות יחסית, ומקבלים את שאר התכונות. אפשר לשנות גובה, והדיאגרמה מחושבת מחדש ללחץ שם.

אוויר רווי בגובה פני הים

W = 0.621945 · p_w ÷ (p − p_w), h = 1.006·t + W·(2501 + 1.86·t)

איך קוראים את הדיאגרמה

הציר האופקי הוא טמפרטורת הנורה היבשה, הטמפרטורה שמדחום רגיל מראה. הציר האנכי, מימין, הוא יחס הלחות: כמה גרם מים יש בכל קילוגרם של אוויר יבש. כל נקודה מתחת לקו העליון היא מצב אפשרי של אוויר.

הקו העליון הוא קו הרוויה, 100% לחות יחסית. הקווים המעוקלים מתחתיו הם לחות יחסית של 10% עד 90%. הקווים המשופעים, שיורדים מקו הרוויה ימינה, הם קווים של נורה רטובה קבועה, והמספר שלהם כתוב על קו הרוויה. הקווים התלולים הם נפח סגולי קבוע.

דוגמה

אוויר ב־25 מעלות ו־50% לחות יחסית: יחס הלחות הוא 9.93 g/kg, הנורה הרטובה 17.9 °C, נקודת הטל 13.9 °C, האנתלפיה 50.4 kJ/kg והנפח הסגולי 0.858 m³/kg. אם מקררים את האוויר הזה, הנקודה זזה שמאלה בקו אופקי, כי כמות המים לא משתנה. כשהיא פוגשת את קו הרוויה, ב־13.9 °C, מתחיל עיבוי. זו נקודת הטל.

על החישוב

הדיאגרמה מחושבת ולא מועתקת מדיאגרמה מודפסת. לחץ האדים ברוויה מחושב מ־IAPWS-IF97 מעל מים ומ־IAPWS R14-08 מעל קרח, עם מקדם התיקון של Buck, ושאר הקשרים מהמשוואות של ASHRAE. יחס הלחות ברוויה תואם את הטבלאות של ASHRAE בסטייה של עד 0.013% בין −20 °C ל־25 °C.

בגובה הלחץ נמוך יותר, ולכן אותה לחות יחסית מחזיקה יותר מים לכל קילוגרם אוויר. הקוד פתוח ב־GitHub וב־npm בשם psychrometrics.